היכן נמצאים הילדים בבית, תכנון והתאמת דירות קטנות

אדריכלית חגית פופר | 2013-03-11

בזמן האחרון יותר ויותר אני מוצאת את עצמי מתפללת שהעתיד יהיה קצת יותר כאן, וכל כך למה?

הסיבה היא השאיפה לתכנון חכם, פתרונות לאחסון נגיש, בתוך דירות קטנות .

אני חולמת על אחסון קומפקטי, דחוס כזה שלא גוזל נפח ומתאים למרחבי המגורים המזעריים שהנם מנת חלקינו . בעידן הנוכחי, אנו עדים למגמת התמזערות המרחב הבנוי וצמצום נפח המחיה לנפש.

הדירות קטנות המימדים וחדרי ילדים פיצפוניים בתוכן, מאתגרות במיוחד ככל שנדון נושא האחסון הנגיש .

.מכאן געגועי לצרכי לימוד, ספרים, מחברות כלי כתיבה, כל אלה מגולמים במחשב נייד, בטאבלט, שכל הנפח הדרוש לו כגודלו הפיזי.  (בלי להתעלם מהחשיבות של צמצום הזמן שהילדים מבלים מול מסך..)

השיקולים האדריכליים, הנוגעים  למקום שבו  מבלים הילדים את שעות אחר הצהרים, היכן הם מכינים שיעורי בית, הם נושא הדיון שלהלן.

מנקודת מבטי כאדריכלית תמיד ראיתי את השעות לאחר החזרה מבית הספר, כסצנה מתמשכת של "מנוחת הלוחמים" הקטנים, (זו הנראית כצפייה  בטלוויזיה, משחקי מחשב ומשחקים בכלל, לעיתים, מבורכות, בחברת ילדים אחרים,) המופרעת על ידי הכנת שיעורים/ תכונה לפני מבחן, בדרך כלל הפרעה יזומה על ידי המבוגר האחראי, קצר הרוח לסיים כבר עם המטלה המעיקה.

בהקשר  של ארגון המרחב, ההתנהלות בבית, שעות אחר הצהרים, (החזרה מהעבודה), בזמן זה כמעט כולו, ההורה נמצא במטבח, אם בהכנות שלפני ארוחה ואם בסידור וארגון שלאחריה. עד כמה שאני ראיתי, הילדים מעדיפים להישאר בקרבתו.

למה הרצפה במטבח היא המקום המועדף?

בדרך כלל, הסיבה היא, שאין בנמצא מקום אחר הנותן מענה לצורך הזה: לשטוח את הספרים כלי הכתיבה והמחברות, באופן שקל לראות, לקחת ולסלק, ל"זפזפ" ממקצוע אחד לשני, מספר למחברת, לעפרונות ולעטים. אני חושבת שמשטח הפעולה המרווח שמספקת הרצפה מהווה מקור משיכה. הרעיון של משטחים מרווחים שקל להתפזר ולפזר עליהם, עובד היטב ושווה אימוץ .

מתוך המחשבה הזו, תפישת התכנון שלי לגבי ארגון המרחב בבית בכדי שייתן מענה לשעות אלה, השעות הכי ארוכות בהן מבלים בבית.  מענה לצורך במקום נוח, נעים ויעיל לבילוי משותף של ילדים ומבוגרים, אחים וחברים.

 חיסכון במקום שילוב ואיחוד פונקציות.

בזמנים "עתיקים", טרם הדיפת המחברות על ידי המשבים והטבלטים,  נהגתי לתכנן את המטבח בשאיפה לייצר מקום מתאים להכנת שיעורי הבית ליד מה שמוגדר בליבי כ"מדורת הבית"= מטבח = לב העניינים הביתיים.

שולחן גדול מרכזי ולידו מקומות מוגדרים המיוחדים לצרכי הלימוד כגון ספרים, עטים וכיוצ"ב..

הלימוד הוא עניין בודד במובנים רבים. לכן יש הרבה תמיכה בתהליך הלימוד כאשר נמצאים בסביבת דמות אוהבת ומעצימה. אני מאמינה שילדים שואבים הרבה כוח מנוכחות המבוגר בסביבתם הקרובה. כמו כן בהיותי מאמינה גדולה ביתרונות החברותא, (בניגוד למתבודדים המבודדים) אני אוהבת להגדיר את המרחב הפיזי מבחינה אדריכלית ועיצובית, כמאפשר ותומך התגודדות, עבודה בקבוצה וככלל שהייה ביחד על כל פניו/פניה.

מאחר שאני מאמינה גדולה בכוחן של קבוצות, ובחשיבות של עבודת צוות, בנוסף לפיתוח יכולות ריכוז,

אני מעוניינת לייצר מקומות לימוד שאינם מבודדים, מקומות מחבקים ומחזקים.

שמעתי לא מעט לקוחות שחייבים שקט מוחלט ובדידות מזהרת בכדי לעבוד או ללמוד.

ככול ששואלים לדעתי כאדריכלית, בירידה לרזולוציה של התכתיבים וההגדרות הפרוגרמאתיות של התכנון, אזור הלימוד של הילדים רצוי שיהיה בלב התרחשות של הבית.

התרומה של החלטה כזו לילד היא בשכלול יכולת הריכוז, ובפתיחת החשיבה להפריה חיצונית חברתית. עידוד לעבודה, למידה, יצירה לצורך העניין, תוך הכרה ביכולת לפנות לדעות נוספות של אחרים מהסביבה הקרובה .

תכנון אדריכלי בראיה כזו, פותח אפשרות נוספת וחשובה למקם את המשרד הביתי באותו האופן ובכך לתרום לארגון הבית ולקלות הניהול שלו. מקום מוגדר ונגיש לכל מסמך, אחסון ותיעוד וכיוצ"ב.                       

הבא הקודם
X סגור